חידוש מוזיאון ישראל, ירושלים.
אדריכלות: אפרת קובלסקי אדריכלים וג'יימס קרפנטר JCDA אדריכלות הפקה אסף לרמן אדריכלים | יועץ אלומיניום: לנדמן אלומיניום בע"מ | קבלן אלומיניום: דמיטרי אלומיניום
אודות – מוזיאון ישראל נפתח בשנת 1965, ונחשב כיום לאחד מעשרת המוזיאונים הגדולים בעולם מבחינת שטחו ומבחינת היקף האוספים שלו. המוזיאון הוקם הודות לחזון וליוזמה של טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים. על תכנון המוזיאון, הופקדו פרופ' אל (אלפרד) מנספלד והמעצבת דורה גד בעקבות זכייתם בתחרות.
סקיצות התכנון המקוריות מציגות את קו המתאר של מבני המוזיאון כצללית של כפר ים -תיכוני הררי קטן. יחד עם שותפתו, דורה גד, הצליח מנספלד לשלב בשפה אדריכלית מודרנית בין ההקשר ההיסטורי, לבין הנוף הירושלמי, המוזיאון נחשב לאחת מיצירות המופת הבולטות באדריכלות הישראלית וזיכה את מתכנניו בפרס ישראל.
התכנון של מנספלד התבסס על תבנית מודולרית של "ריבוע" בעל צלע באורך של 11.20 מ'. את ה"ריבועים" ניתן להציב במנותק זה מזה, וניתן גם לצרפם זה אל זה. ה"ריבועים" יועדו לשמש כאולמות תצוגה, והם מאפיינים כחללים בעלי עמוד פטרייה מרכזי הנושא עליו תקרת בטון המרחפת מעל האולם. מנספלד וגד גיבשו שפה אדריכלית גמישה המותאמת להרחבה עתידית של המוזיאון, בהתאם לזמינות התקציבים והתרומות. למוזיאון הוגדר דגם תיאורטי לתכנון כולל, המתבסס על עיקרון של "צמיחה, שינוי ואי – ודאות" – הגדרה הקולעת למציאות האדריכלית הישראלית. התוכניות הראשונות מציגות בבירור רשת שתי וערב של קווים אנכיים ואופקיים. היא נוכחת בתוכנית, בחתך ובסקיצות ואת השפעתה הצורנית ניתן לראות בכל פינה ופינה. הרשת הגדירה סדר ואחידות אולם בה בעת העניקה חופש תכנוני. במהלך השנים הורחב המוזיאון על בסיס עקרונות מודולריים אלה.
מיזם ההתחדשות הנגיש את המוזיאון לאנשים בעלי מוגבלות, התמודד עם ההרחבות שנעשו במהלך השנים, והתאים את המוזיאון לצרכים ולתקנים. המיזם מסמך את התפנית שהתרחשה ב- 45 שנות פעילות המוזיאון, מכפר מקומי ים – תיכוני קטן, לחלק מכפר גלובלי, בינלאומי גדול.
"הכל מתחיל ונגמר באור הישראלי, הבוהק שלו הוא הדבר הראשון שתפס אותי כשהתחלתי לעבוד כאן", מספר ארכ' ג'יימס קרפנטר.
המעטפת של האולמות החדשים עשויה קיר מסך כפול ומאוורר, הקרום הפנימי מזוגג זיגוג מבני (Structural glazing) כלפי זקופות פלדה. רפפות הצללה אופקיות קבועות, העשויות טרקוטה (קרמיקה עשויה חרס), משתרעות בקרום החיצון ומצלילות את הפן הפנימי. הרפפה שוברת את קרן השמש הישירה היוקדת על החזית, קודם שזו מכה על הקרום הפנימי, העיצוב הייחודי של הרפפה, מזמין תאורה נטולת בוהק פנימה את תוך האולם, תוך כדי השארת גלי ה- IR מחד וגלי ה- UV מאידך, בצד חוץ. הרפפות הותקנו בזוויות משתנות. כל חזית וזווית ונטיית הרפפות שלה. צידוד הרפפות נועד להשיג את הניצול האופטימלי של רפפות ההצללה. התווך שבין הקרומים, נתון לסיחרור מתמיד של אוויר: האוויר החם, נהיה קל יותר, זורם מעלה ומשתחרר בסמוך לקודקוד הקיר הכפול. תת – הלחץ שנוצר עקב כך, בסמוך לבסיס קיר המסך, מזמין לתווך זה אוויר קריר. סחרור בלתי – פוסק זה, מאוורר ומצנן את התווך שבין שני הקרומים.
